החלטה בתיק בש"א 164136/07

המבקשות עתרו לסעדים זמניים במסגרת תובענה למתן צו מניעה קבוע שהגישו נגד המשיבים. הסעדים המבוקשים (הן בתובענה והן בבקשה) הם שניים. האחד - צו מניעה האוסר על המשיבים לבצע עבודות בנייה בחלקה 178 גוש 6124 (רחוב גרשנטקורן 7, בני ברק; להלן: הנכס); השני - צו מניעה האוסר על המשיבים לפתוח ולהפעיל מעון או גן ילדים בנכס.

תמצית טענות הצדדים

על פי הנטען בבקשה, המבקשת 1 היא חוכרת המקרקעין בהם מצוי בין השאר הנכס. המבקשת 2 היא חוכרת משנה, המתגוררת בצמוד לנכס. על פי תקנון המבקשת 1, כל החפץ לקבל זכות שכירות בנכס אותו חוכרת המבקשת 1, חייב להצטרף כחבר באגודה ולקבל הסכמתה לרכישה. המשיב 3 הוא בעליה של זכות חכירת משנה בנכס. הנכס בו מדובר הוא בית בן דירה אחת ובו 2 קומות. המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) הם בני זוג ולהם 14 ילדים. המשיבים ביקשו לרכוש את זכותו של המשיב 3. הם חפצו לבצע  שינויים בקומת הקרקע ובקומה הראשונה בנכס וכן להקים קומה נוספת ועליית גג. הם פנו אל המבקשת והגישו בקשה להצטרף כחברים באגודה. בבקשתם (נספח ד' לבקשה) מצינו בין היתר התחייבות בהאי לישנא:

"אנו מאשרים בזאת כי אנו רוכשים את הזכויות בנכס הנ"ל לשימוש מגורים של משפחתנו בלבד (זוג אחד והילדים הסמוכים על שולחנם)".

(סעיף 2 לנספח ד לבקשה)

הם הוסיפו וציינו:

"אנו מאשרים כי ידוע לנו שכל השכרת נכס חייבת על פי התקנון להיות למגורים בלבד למשפחה ובאישור הועד".

(סעיף 8 לנספח ד לבקשה)

נוכח ההצהרות וההתחייבויות שבנספח ד' לבקשה, הסכימה המבקשת לקבלם כחברים בה והסכימה (בכפוף לאי התנגדות השכנים) לבקשת המשיבים לקבלת היתר בנייה ולקבלת הקלות לצורך הבנייה בנכס.

לאחר הדברים האלה, נסתבר למבקשת 1, לטענתה, כי הכוונה האמיתית של המשיבים, ברוכשם את הזכויות של המשיב 3 בנכס ובבקשם היתר בנייה והקלות, היא הקמת גן ילדים ובו כ-100 ילדים בגילאים שבין 3 חודשים לבין 3 שנים. המבקשת 2 (ושכנים נוספים) הגישו התנגדות לבקשה למתן הקלות. בשלב מסויים הוציאה עיריית בני ברק צו הפסקה מינהלי לעבודות שבוצעו בנכס בטרם קבלת היתר בנייה.

המבקשת 1 טענה כי הסכמתה לקבל את המשיבים כחברים האגודה - בטלה ומבוטלת מחמת כך שהושגה במרמה ותוך הסתרת הכוונה האמיתית של המשיבים. זאת ועוד: המשיבים התחייבו כי הנכס ישמש למגורי משפחתם, אך חרף התחייבות זו, פעלו הם להקמת גן ילדים בנכס. משבטלה הסכמת המבקשת 1 לקבלת המשיבים כחברי האגודה ומשאין למשיבים כל זכויות בנכס - שוב אין הם רשאים לבנות בו או לנהל בו עסק כלשהו. טעם נוסף לכך שהמשיבים אינם רשאים לבצע כל בנייה בנכס נעוץ בכך שהסכמת המבקשת 1 לבקשה להקלות ולמתן היתר בנייה, הותנתה (בין היתר) באי התנגדות השכנים (ראו נספח ה' לבקשה). משהתנגדו השכנים - לא נתקיים התנאי בו הותנתה הסכמת המבקשת 1 והסכמתה זו בטלה (סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973).

המבקשת 2 העלתה אף טענה של מטרד ליחיד, העלול להיגרם לה עקב קיומו של מעון או גן ילדים ובו 100 ילדים בצמוד לביתה. המבקשת 2 היא אשה קשישה וחולה ורתוקה לכסא גלגלים ובנותיה מונו לשמש אפוטרופות שלה (נספח ג' לבקשה). שגרת יומה תתערער, לפי הטענה, עקב הפעלת המעון.

המבקשות הטעימו כי הבקשה מיועדת לשמור על מצב קיים ולא להביא בו שינוי כלשהו, עד למתן פסק דין בתובענה. המצב הקיים הוא כי הנכס משמש (לפי ייעודו) למגורים. לא מנוהל בו כעת כל מעון או גן ילדים. המשיבים טרם סיימו את הליך רכישת הזכויות בנכס, טרם סיימו את הבנייה בו. מצב זה ראוי לשימור, כאמור.

המשיבים טענו בתגובה לבקשה כי ביררו אצל ראש הוועד של המבקשת (מר לבנון) את האפשרות לרכוש את הנכס לשם מגורים ולשם ניהול מעון יום. ראש הוועד אמר למשיבים כי כל עוד מדובר בניהול מעון בתוך בית מגורים, אין לו התנגדות לרכישה. המשיבים הגישו בקשה להקלה ולהיתר והמבקשת 1 אכן חתמה על הבקשה, תוך הסתייגות. בדבר אי התנגדות השכנים. אכן, היו שכנים שהתנגדו לבנייה המבוקשת, אולם המשיבים הגיעו עימם להסדר והתנגדותם הוסרה. על כן, הסתייגות הוועד התבטלה מאליה. יתר המתנגדים הם שכנים שאינם צמודים לנכס  ועל כן, סבורים המשיבים כי אין בהתנגדותם דבר וחצי דבר.

המשיבים טענו כי התקשרותם עם המבקשת 1 הייתה בתום לב וללא הסתרת כוונת המשיבים להקים מעון או גן ילדים בנכס.

יתר על כן. על פי עמדת המשיבים, ניהול פעוטון בנכס תוך כדי מגורי המשיבים בנכס, הוא בבחינת שימוש למגורים. ראייה לדבר נמצאת בעובדה שחלק מתושבי השכונה דנן עושה שימוש בביתו לניהול עסקיו ואין המבקשת מפריעה בעדם. דוגמא אחת לכך הוא מר לבנון - ראש הוועד, המנהל בביתו עסק של מפעל לייצור זכוכית אמנותית; דוגמא אחרת היא מוסדות חינוך אחדים המצויים סמוך לנכס, אשר מאכלסים מאות תלמידים. לכך מתווספת העובדה שבעבר נוהל בנכס גן ילדים במשך 5 שנים. אין אפוא, כל בסיס לעמדת המבקשת 1 בנוגע לאיסור לנהל עסקים בביתם אשר בשכונה.

התנגדות המבקשת 1 לניהול גן ילדים ופעוטון על ידי המשיבים, מקורה באינטריגות אישיות (לפי הטענה). אשר למבקשת 2 - היא אכן שכנה של הנכס בהיותה בעלת מגרש גובל. אולם, האפוטרופות של המבקשת 2 מנצלות אותה מחמת רדיפת בצע: הן חוששות כי ערך ירושתן העתידה, תיפגע אם בנכס ינוהל מעון וגן ילדים. לגישת המשיבים, אף עמדה זו של המבקשת 2 היא משוללת כל בסיס.

הרקע הדיוני

לאחר הגשת הבקשה, ניתן ביום 31.5.07 (ע"י כב' השופטת אגי, סגנית הנשיאה), צו מניעה זמני עד לדיון במעמד הצדדים. בדיון שקויים ביום 14.6.07, הושג הסדר בין המבקשות לבין המשיבים לפיו באשר לבנייה - לא יחול צו המניעה הזמני על עבודות שייעשו בהתאם להיתר בנייה כדין שיינתן ע"י הרשויות המוסמכות. מנגד, בכל הקשור לפתיחת והפעלת מעון וגן ילדים - הוארך תוקף צו המניעה הזמני. מבלי לפגוע בטענות הצדדים, הסכימו הם לנסות להגיע להסכמה אודות הפעלת מעון וגן ילדים עד לדיון הנדחה, שנועד ליום 5.9.07.

המשיבים עתרו להקדמת הדיון מאחר ונוכחו לדעת כי אין בדעת המבקשות להסכים לפתיחת מעון או גן ילדים. לאחר דחיית בקשתם, הגישו הם בקשת רשות ערעור על ההחלטה ובקשתם נתקבלה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל, סגנית הנשיא) הורה לקבוע הדיון בפני שופט תורן בפגרה (בר"ע 2066/07).

בישיבה שקויימה בפניי ביום 7.8.07, נחקרו מצהירי הצדדים על תצהיריהם בכל הנוגע לסעד הזמני שעניינו איסור פתיחת וניהול מעון או גן ילדים בנכס ונשמעו סיכומי הפרקליטים בעל פה..